רש"ש על גיטין ל״ד

1 גמרא ואצרכי' ר"ש גיטא אחרינא. כצ"ל וכמו שהוא בפרש"י:

2 בסה"ע א"ל אנא לריש ירחא דניסן אמרי כו' אי משום אונס כו'. מדלא מפרש הש"ס מהו האונס. נראה דזה גופא מה שהיה סבור דאמר לניסן הוה אונסי':

3 רש"י ד"ה ובוררין להן. חלק יפה לתינוק שלו. כצ"ל וכ"ה לשונו בכתובות:

4 רש"י ד"ה ונוולא. אורגת. וחבירו בב"ב יג ב:

5 תד"ה ב"ד. משום דלא מסתברא כו' טעות דפחות משתות דמודה שמואל ויש ליפות בכך כח ב"ד כו'. לכאורה זה מוכח מהא דשומת הדיינין דאפי' לת"ק בפחות משתות מכרן קיים. ותימה על התוס' שם גופיה בד"ה ובוררין שכתבו דה"נ המ"ל כשטעו בפחות משתות. וי"ל:

6 תד"ה ואי. היינו לסברת אביי כו'. ולעד"נ מדלא מסיים בזה והלכה כאביי. ע"כ ר"ל דלתרווייהו אין ביטול בכאן. לאביי משום דג"ד לאו מילתא היא. ולרבא משום דאין זה ג"ד. ואנכי מסתפק בהא דפסקינן כאביי אולי הוא רק בגילוי דעתא בגיטא דלאו מילתא היא. אבל במאי דפליגי מה נקרא ג"ד כגון דרהיט בתרייהו וחזו דאתאי דלאביי הוה ג"ד ולרבא לא אפשר דהלכה כרבא ונ"מ במקום דמהני ג"ד עי' לשון התוס' לקמן ר"ד מו. וכ"מ מלשון ג"ד בגיטא דמשמע דיש דברים דמהני בהו ג"ד. אבל מדקאמר סתם והלכה כנחמני משמע קצת דבכ"ד בזה הל' כוותיה:

7 גמרא והל' כנחמני. נראה דהא דק"ל הכא בזה השם להיותו דומה לשם נחמן הנזכר לפניו ועמש"כ בריש תענית:

8 תד"ה וכל. כדאמרי' בגמרא שרה דמיתקריא מרים. לפנינו ליתא כן. ובדבור הסמוך העתיקו הרישא מרים וכל שום שיש לה כגי' שלפנינו ומשמע אדרבה להיפך שאינו כותב השם השני מפורש ודלא כר"ת:

9 תד"ה והוא. וכ"מ בירושלמי על הך ברייתא כו'. נראה דהראיה איננה על הא דמכשרי בהוחזק בשני שמות במקום אחד דכשר אף באחד מהן דהא ל"ד לההיא דהתם ביהודה לא היו קורין אותו כלל בשם דגליל. אלא דראייתם על הא דמצרכי לכתחלה לכתוב שניהם וזה מוכח מק"ו דההיא בירושלמי:

10 רש"י במשנה הב'

11 ד"ה מפני תקה"ע. אכולהו קאי. אינו מדוייק לפמש"כ בכ"מ מהתוספות בכתובות ח דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה. ולשון הרע"ב אתרווייהו קאי: